למה רוב מחממי האמבטיה נהרסים (ואיך תיקנו את שלנו)
בואו נהיה כנים: חדרי אמבטיה הם סיוט עבור מכשירים אלקטרוניים. יש שם אדים בכל מקום, טיפות מים מהמקלחת, ושינויי טמפרטורה שיכולים לגרום לתרמוסטט להתעוות.
רוב מחממי האינפרא-אדום פשוט לא מסוגלים לעמוד בתנאים האלה. הלחות חודרת לתוך המכשיר, גורמת לקצרים בחוטים, או פוגעת ברכיבי החימום עד שהמכשיר כלל לא עובד יותר. לא רצינו לייצר עוד מכשיר שניתן לזרוק אחרי זמן קצר, לכן בדקנו מדוע הם כשלים בפועל.
התמודדות עם “בעיית האדים”
האויב הגדול ביותר הוא הקירור. יש לכם את אותו ערפל מעצבן שמכסה את המראה, נכון? הוא עושה אותו דבר גם למחמם. כשאוויר חם פוגע בעדשה קרה, היא מתכסה בערפל. זה לא רק חוסם את החום – זה גם גורם למים להישאר ליד צינור הקוורץ, מה שעלול לגרום לנזקים.
כדי למנוע זאת, השתמשנו בציפויים הידרופוביים על העדשה ובחומרי אטימה טובים. כך המים נעצרים ונופלים החוצה.
שינינו גם את המבנה של המכשיר. במקום לאפשר למים להצטבר סביב הרכיבים החשמליים, החומרים שבחרנו מונעים את הצטברות המים. כי אם המים יפגעו בחוטים, המכשיר לא יעבוד יותר. פשוט כל כך.
הגנה על ליבת המחמם
בתוך המכשיר יש צינור קוורץ לפליטת חום. רכיבים אלה מצוינים בהפקת חום, אך הם די רגישים.
למרבה ההפתעה, דברים פשוטים כמו טביעת אצבע או שאריות סבון יכולים לגרום לנקודות חם. נקודות אלה גורמות ללחץ על הזכוכית, ובסופו של דבר היא נשברת. כדי למנוע זאת, הוספנו מגן מגן. הוא מונע את הטיפות מלהגיע לרכיבים החשמליים, אך מאפשר לחום לעבור דרכו.
טיפ קטן: מכיוון שהאטימה כל כך טובה, זרימת האוויר שונה מזו של מחמם רגיל. ודאו שיש בחדר האמבטיה אוורור טוב, כדי שהמכשיר לא יהיה חם מדי במהלך שימוש ארוך.
מכשיר שנועד לעמוד בפני נזקים
בסופו של דבר, העיקר הוא למנוע את החדירה של לחות לרכיבים החשמליים. כך אנו מונעים קורוזיה לפני שהיא מתחילה.
לא תצטרכו להתמודד עם בעיות כמו רטטים או הפסקות חשמל כבר לאחר שישה חודשים מההתקנה. זה לא מדע מתוחכם – זה רק עניין של מניעת חדירת מים ואפשרות לחום לעבור דרך המכשיר.