למה אנו מעריכים את החיממים של חדרי האמבטיה באמצעות בדיקות קשות
בואו נהיה כנים: חדרי אמבטיה הם סביבה קשה מאוד עבור מכשירי 전자יות. יש שם אדי מים רבים, שינויים חדים בטמפרטורה, ולחות גבוהה באוויר. זו סituציה איומה עבור הרכיבים האלקטרוניים. אם האטימה של צינור הקוורץ נפגעת, או אם החוטים מתחילים להיקרע, הנורה לא רק שלא תעבוד – היא עלולה להיפגע גם מבחינה חשמלית.
אנו לא רוצים לנחש האם הנורה תעמוד בעומס. במקום זאת, אנו מנסים להרוס אותה בכוונה, באמצעות בדיקות של לחות וחום.
מה בעצם קורה במהלך הבדיקה?
אנו שם את הנורות בתא שנראה כמו סאונה אכזרית. אך אנו לא עוזבים אותן שם כך בלבד. אנו חוממים אותן, אז נותנים להן להיות בסביבה לחה, ואז שוב חוממים אותן.
המטרה היא להכניס לחות לכל סדק, פער או חיבור קטן. אנו מחפשים שני דברים: אטימה לקויה וחלודה. אם החיבורים R7 או Sk15 אינם מותקנים כראוי, או אם החומרים בהם זולים, החיבורים מתחילים להתקלקל. זה יוצר התנגדות חשמלית. וככל שההתנגדות עולה, הנורה עובדת בטמפרטורה גבוהה יותר מהנדרש. זה בדרך כלל מה שגורם להרס הפילאמנט של הנורה.
האיזון הנכון
להשיג את האיזון הנכון זה קצת כמו לשחק משחק של כוחות מתנגדים. אנו משתמשים בקוורץ איכותי ובציפויים מיוחדים, כדי שהנורות יוכלו לעמוד בעומס. אך אי אפשר לאטום הכל לחלוטין. אם עושים זאת, הגזים הפנימיים נלכדים, והזכוכית לא יכולה להתרחב כשהיא מתחממת. העניין הוא למצוא את האיזון הנכון – שהלחות לא תגיע לתוך הנורה, אך הנורה עדיין תוכל “לנשום”.
מה זה אומר עבורכם
כשאתם רואים נורה שמיועדת לשימוש בחדרי אמבטיה, זה אומר שהיא עברה מאות שעות של בדיקות בתנאי אדי מים. זה אומר שלא תצטרכו להתמודד עם נורה שלא עובדת כראוי כבר לאחר שלושה חודשים בחורף.
רק תזכרו: אפילו הנורות החזקות ביותר לא יכולות להתמודד עם חוקי הפיזיקה. אם האוורור של הנורה חסום, היא עלולה להתחמם יותר מדי, ללא קשר למספר הבדיקות שעברה. ודאו שהמארז של הנורה מתאים לעומס, ואז כל יהיה בסדר.