למה רוב מחממי האמבטיה נהרסים (ואיך תיקנו את זה)
חדרי האמבטיה הם סיוט עבור מכשירים אלקטרוניים – יש שם אדי מים רבים, וחום גבוה שפוגע באותו מקום שוב ושוב.
במחממים באמצעות קרינת אינפרא-אדום, יש נקודה אחת שתמיד נהרסת: הנקודה שבה החוטים נמצאים בקשר עם הרכיב החם. אנחנו מכנים זאת “הזדקנות כתוצאה מחום גבוה”. בעצם, הבידוד נהיה שביר, נסדק, ואז – פוף – נוצר חיבור ישיר בין החוטים.
הבעיה עם המבנים “הרגילים”
רוב המחממים שנמצאים בשוק משתמשים בחומרי בידוד פשוטים או בסיליקון זול. חומרים אלו אינם מתאימים לחום הגבוה שנוצר על ידי נורות אינפרא-אדום.
מה קורה? המחמם מתחיל לעבוד, הטמפרטורה עולה, וחומרי הבידוד מתחילים להישבר. כשלחות מחדר האמבטיה חודרת פנימה, נוצרת דרך לזרימת חשמל למקומות שלא אמורים להיות שם. הבידוד נשרף, והמחמם נהרס.
אנחנו עושים זאת בצורה אחרת – אנחנו משתמשים בחומרי בידוד מיוחדים שנקשרים לתוך המעטפת של המחמם. כך נוצר בידוד אטום. אין מקום לחדירת מים, והחום מתפשט באופן שווה, במקום לחמם נקודה אחת בלבד.
בחירת החומרים הנכונים
אם רוצים שהמחמם יחזיק מעמד, אי אפשר להשתמש בחוטים רגילים. אנחנו משתמשים בפולימרים כמו FEP ו-PFA לחוטים. אלו חומרים עמידים שלא יימסו או יישברו, גם כשהם חשופים לקרינת אינפרא-אדום.
אך הסוד נמצא בהתרחבות של החומרים. אם חומרי הבידוד והצינורות הזכוכיתיים לא מתרחבים/מתכווצים באותו קצב, הבידוד יישבר כבר בפעמים הראשונות שמדליקים את המחמם. אנחנו דואגים שהחומרים יתרחבו יחד.
דבר אחד שצריך לשים לב אליו
יש כאן פשרה: בגלל שחומרי הבידוד כל כך אטומים, החוטים נהיים קצת קשיחים יותר.
אל תכופפו אותם בזוויות חדות במהלך ההתקנה.
אם תכופפו את החוטים בצורה חדה, עלולים להיווצר סדקים בחומרי הבידוד. ודאו שצוות ההרכבה ישאיר מספיק מקום לעיקול טבעי של החוטים.
זו פרט קטן, אך הוא קובע אם המחמם יחזיק מעמד שנים רבות, או שהוא ייהרס כבר לאחר כמה חודשים.